<h1>האשכול — דפוס י-ם, הלכ' תפילה</h1>
<h2>דף לג:</h2>
תנן בסוטה [ל"ב ע"א] ואלו נאמרין בלשון הקדש מקרא בכורים וחליצה ברכות וקללות וברכת כהנים וכו' עד ברכת כהנים כיצד במדינה אומר אותה שלש ברכות ובמקדש ברכה אחת. במקדש אומר את השם ככתבו ובמדינה בכנויו. במדינה נושאין כפיהן כנגד כתפותיהן ובמקדש על ראשיהן. ותו אמרי' בגמרא כה תברכו בעמידה. כה תברכו בנשיאת כפים. כה תברכו בשם המפורש. יכול אף בגבולין כן ת"ל ושמו את שמי במקום ששמי שם, כדכתיב לשום את שמו שם. כה תברכו פנים כנגד פנים, כה תברכו בקול רם. ואמר אביי נקטינן לשנים אומר כהנים לאחד אינו אומר כהנים שנאמר אמור להם לשנים וכן הלכה.
ובעדנא דפרסי כהני ידיהו אסיר ליה לאינש לאסתכולי בהון, אלא צריכין לעמוד לפניהם ביראה וברתת ובכבד ראש. דאמר מר [חגיגה ט"ז ע"ב] המסתכל בכהנים בשעה שמברכין עיניו כהות משום שכינה, כדאמור באגדתא הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים. ותנן [מגילה כ"ד ע"ב] כהן שיש בידיו מום לא ישא את כפיו רבי יהודה אומר אף מי שהיו ידיו צבועות בסטיס לא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלין בו, ואמר ר' יהושע בן לוי ידיו בוהקניות לא ישא את כפיו. חפני בשני שלאלפין קורין עיינין ולעיינין אלפין לא ישא את כפיו. וזבלגן לא ישא את כפיו, ואם היה דש בעירו מותר, ומי שהיו ידיו צבועות סטיס לא ישא את כפיו, ואם רוב העיר מלאכתן בכך מותר.
